כותב אלי ציפורי בגלובס, יום ו' 26.4.2013 :

"רותם רולף, היועצת הכלכלית החדשה של יאיר לפיד, בת 31 בלבד, ולפי התיאורים מוכשרת לעילא ולעילא.  המינוי הזה הטריח את אחד הקוראים שלנו לשלוח לנו מייל בהא לישנא:

"...אני מניח שהיא צריכה, בין היתר, להאיר ולסמן לשר האוצר את המתווה המקרו-כלכלי שלכיוונו עליו להפנות בזהירות רבה את נושאת המטוסים שנקראת כלכלת ישראל.

אם כך הם פני הדברים, אני חושש מאוד ששר האוצר בחר בצעד פופוליסטי על פני צעד מקצועי.  למה אני אומר את זה ומה הבעיה שלי עם גב' רולף ?  הגיל שלה! עם כל הכבוד, בגיל 31 כלכלנית או כלכלן לא יכולים להיות בשלים. הם לא עברו מספיק, הם לא ראו מספיק, הם לא נכשלו מספיק ולא היו להם מספיק הזדמנויות להתמודד עם הכשלונות (וההצלחות) שלהם ולהפיק לקחים.

בקיצור, אני לא בטוח שיש לכלכלנים בעלי פז"מ קצר יחסית של 7-10 שנים, מוכשרים ככל שיהיו, נקודת מבט רחבה מספיק כדי להמליץ איך לנווט את כלכלת ישראל..."".

יש כאן המחשה יפהפיה מראיית המקרו – ללמידה הארגונית.

הכישלון , וכמובן ההצלחה, הם המקור החשוב ללמידה. הם ההזדמנות לשפר ולהבין טוב יותר, שלא תמיד מנוצלת.

אך יש כאן אף יותר מכך- מה הארגון יכול לעשות עם הלקחים שהפיק עד כה, ובמילים של הכותב- 'נקודת מבט רחבה מספיק'. הלמידה הנכונה היא זו בה אנו שואלים עצמנו – מה למדנו עד כה, ומהי המשמעות של הלקחים שהפקנו, ומהלך זה חשוב לאין ערוך בגיבוש אותה ראייה רחבה על העסק שלנו.